König Salomo und die Rätsel der Königin von Saba

“ Die Königin von Saba hörte vom Ruf Salomos und kam, um ihn mit Rätselfragen auf die Probe zu stellen..” – 1.Könige,Kap. 10, Vers 1

“König Salomo gewährte der Königin von Saba alles, was sie wünschte und begehrte (1) – 1.Könige, Kap. 10, Vers 13

Eine Legende erzählt :

Der Ruf von Salomos Weisheit drang zu der Königin von Saba , und sie sprach :  Ich will hingehen und sehen, ob er in Wahrheit so weise ist. Und sie reiste nach Jerusalem, erschien vor Salomo und redete mit ihm in Rätseln, um sich von seiner Weisheit zu überzeugen. Sie sprach : “ Bist du Salomo, von dessen Macht und Verstandesschärfe ich gehört habe ? Salomo erwiderte : Ich bin es. Weiter sprach sie : Du sollst sehr weise sein. Wenn ich dir nun etwas zum Raten gebe, wirst du die richtige Antwort finden ?  Salomo entgegnete : Der Herr gibt Weisheit und aus seinem Mund kommen  Einsicht und Verstand (2) .Da sprach die Königin : So rate : Sieben hören auf, neun beginnen, zwei schenken ein, einer trinkt. Salomo gab zur Antwort : Die sieben, das sind die Reinigungstage, die neun, das sind die Schwangerschaftsmonate, zwei Brüste spenden Milch, das Kind trinkt. Da sprach die Königin von Saba : Du bist in Wahrheit weise ! Wenn ich die nun wieder ein Rätsel aufgebe, wirst du es lösen ? Salomo antwortete wie zuvor. Die Königin sprach : Eine Mutter sagte einst zu ihrem Sohn : Dein Vater ist auch mein Vater , dein Großvater ist mein Gemahl , du bist mein Sohn und ich bin deine Schwester . Wer kann das gewesen sein ? Salomo antwortete : Das war eine der beiden Töchter Lots. Aber die Königin stellte noch einen dritten Versuch mit Salomo an :

Sie brachte eine Schar kleiner Kinder, gleich von  groß und gleich gekleidet , zu ihm und sagte : Sondere die Knaben von den Mädchen aus. Da winkte Salomo seinen Bediensteten und sie streuten vor die Kinder  Nüsse und geröstete Körner. Die Knaben, die nicht schamhaft sind, hoben die Kleider und taten die gesammelten Früchte hinein, die Mädchen aber sammelten sie in ihren Tüchern auf. Darauf sprach die Königin von Saba : Deine Weisheit ist überaus groß.

Die letzte Probe, die die Königin anstellte, war folgende : Sie ließ eine Reihe Männer , beschnittene und unbeschnittene, vor Salomo erscheinen und sprach zu ihm : Finde heraus, welche das Zeichen des Bundes Abrahams tragen. Salomo gab dem Hohepriester einen Wink und der öffnete die Bundeslade. Die beschnittenen Männer blieben aufrecht stehen und auf ihr Gesicht fiel ein Schein von  der Herrlichkeit G-ttes, die Unbeschnittenen  hingegen fielen mit ihrem Angesicht zur Erde. Nun wusste Salomo Bescheid  und sagte es der Königin. Da fragte sie : Wie konntest du im voraus wissen, dass die Heiden hinfallen werden ? Das Beispiel Bileams belehrte mich darin. Er fiel auf die Erde, als er des Allmächtigen Offenbarung schaute. Hierauf sprach die Königin von Saba : Ich habe es nicht glauben wollen, bis ich gekommen bin und es mit meinen Augen gesehen habe. (3)

(1) Nach einer außerbiblischen Überlieferung war die Königin von Saba, als sie König Salomo verließ, von ihm schwanger. Salomo gab ihr als Begleitung Männer aus allen zwölf Stämmen Israels mit. Ihr gemeinsamer Sohn, Menelik, wurde zum mythischen Stammvater der Äthiopier. Haile Selassie , der letzte Negus (König ) von Äthiopien trug noch im 20.Jahrhundert den Titel “ Löwe  Judas“.

(2) Sprüche, Kap.2, Vers 6

(3) Weitere Sagen  vom König Salomo in “ Der Born Judas “  – Mären und Lehren von M.J. bin Gorion , Leipzig 1917

Links :

Menelik I.( Wikipedia)

Kaiserreich Abbessinien ( Wikipedia )

Haile Selassie ( Wikipedia )

Salomonische Dynastie ( Wikipedia)

Der Löwe von Juda in der äthiopischen Tradition ( Wikipedia )

Beta Israel – Falaschim ( Wikipedia )

Micha bin Gorion : Der Born Judas ( 6 Bände ) – Freimann Sammlung, Uni Frankfurt/Main (PDF)

p.k.

HOME

רגע של עברית : שאול טשרניחובסקי -בַּיִת הָעַלְמִין לְיַד הֵיכָל בַּכְטְשִׁיסַרַי

גַּן נָטַע אֱלֹהִים הַגָּן! – וְעַזְרַאִיל

הַבּוֹצֵר לוֹ! וּבְצֵל אֲבֵלֵי בְּרוֹשׁ וּמֵלָה

וּבָכָא רַב-עֳפִי, וְשַׁלֶּכֶת בְּתוּל קָמֵלָה

ּבֵין עִשְׂבֵי-הַבָּר, שֶׁפָּשְׁטוּ עַל כָּל שְׁבִיל

ָּנוֹמְנָה שְׁנָתָן-עַד אֶל חֲבַצְלוֹת נִיל

ְֹּת גְּרוּזְיָה רְוַת-הָאוֹר וְגֶרְמַנְיָה הָעֲמֵלָה

וּשְׁזוּפוֹת אִי-הַיָּם; וּכְהוֹן מִמְכַּר מִמֵּילָא

גַּם נִקְטְפוּ לִשְׂחוֹק וּלְתַאֲוַת גְּבִיר אֱוִיל

וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא עַתָּה לְאַחַר מוֹתָן

וְאִם לֹא מֵעֵינֵי זָר, לֹא יִקְרָא תָוֵי שְׁמוֹתָן

נִגֶּרֶת דִּמְעָה, לָהּ תּוֹחַלְנָה בְנוֹת הַצְּבִי

אַלְלַהּ בְּאֶצְבָּעוֹ הוּא יְסַמֵּן: מִי לַשְּׁבִי

וְתַחַת סַיִף קַר פְּנֵי מִי יְקַבְּצוּ פָארוּר

וּפְנֵי מִי יִשַּׁק זוֹ שֶׁל יֹפִי מַר וְאָרוּר

אודיסה 8.4.1921

 

ראו גם : הספרייה   הלאומית   :  שאול טשרניחובסקי

               פרויקט בן יהודה-שאול טשרניחובסקי

דף ה בית-HOME

לכבוד חג הפסח: מגילת שיר השירים

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים-ויקיפדיה

מגילת שיר השירים

וידאו : ניגון חב”ד-קול דודי

פירוש על שיר השירים – רבי ישעיהו מטראני

מתי אומרים את שיר השירים

ראו גם : חמש מגילות

שיר השירים

פרק א

א שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.  ב יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.  ג לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.  ד מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ–נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
ה שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.  ו אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ; בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת-הַכְּרָמִים–כַּרְמִי שֶׁלִּי, לֹא נָטָרְתִּי.  ז הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם; שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ.  ח אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ, עַל, מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.
ט לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.  י נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.  יא תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה-לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.  יב עַד-שֶׁהַמֶּלֶךְ, בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי, נָתַן רֵיחוֹ.  יג צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין.  יד אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.    טו הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים.  טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.  יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים

פרק ב

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.  ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.  ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.  ד הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.  ה סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת–רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים:  כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי.  ו שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ז הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.   ח קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים–מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת.  ט דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ–מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים.  י עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי:  קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יא כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.  יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.   יד יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.   טו אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים–שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר.  טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים:  סֹב דְּמֵה-לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים–עַל-הָרֵי בָתֶר

פרק ג

א עַל-מִשְׁכָּבִי, בַּלֵּילוֹת, בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.  ב אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת–אֲבַקְשָׁה, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.  ג מְצָאוּנִי, הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים, בָּעִיר:  אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, רְאִיתֶם.  ד כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ–עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי.  ה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.   ו מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן:  מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.  ז הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה–שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ:  מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל.  ח כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.  ט אַפִּרְיוֹן, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה–מֵעֲצֵי, הַלְּבָנוֹן.  י עַמּוּדָיו, עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן; תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.  יא צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה–בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ

פרק ד

א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה–עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד.  ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה:  שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם.  ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.  ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים.  ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים–אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.  ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.   ח אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.  ט לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה; לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ.  י מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים.  יא נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה; דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.   יב גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם.  יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים:  כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים.  יד נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים.  טו מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן.  טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו

פרק ה

א בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה–אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.    ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי–שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.  ג פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי–אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  ד דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.  ה קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.  ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ–בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.  ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.  ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי–מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.  ט מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים:  מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ.  י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה.  יא רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת, כָּעוֹרֵב.  יב עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב–יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת.  יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּים–נֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר.  יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.  טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹן–בָּחוּר, כָּאֲרָזִים.  טז חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם

פרק ו

א אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.  ב דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם–לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.  ג אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם; אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת.  ה הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד.  ו שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה:  שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם.  ז כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.  ח שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים; וַעֲלָמוֹת, אֵין מִסְפָּר.  ט אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי–אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ; רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ.   י מִי-זֹאת הַנִּשְׁקָפָה, כְּמוֹ-שָׁחַר:  יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה–אֲיֻמָּה, כַּנִּדְגָּלוֹת.   יא אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.  יב לֹא יָדַעְתִּי–נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב

פרק ז

א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם.  ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ–כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים–אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן:  מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.  ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ–אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.  ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.  י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.  יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.  {ס}  יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים.  יג נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים–נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ.  יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים, גַּם יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ

פרק ח

א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי.  ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי–תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.  ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.  {ס}  ה מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת, עַל-דּוֹדָהּ; תַּחַת הַתַּפּוּחַ, עוֹרַרְתִּיךָ–שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ.  ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ–כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ–רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.  ז מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ.   ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ; מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ, בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר-בָּהּ.  ט אִם חוֹמָה הִיא, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף; וְאִם-דֶּלֶת הִיא, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז.  י אֲנִי חוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת; אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו, כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.  {פ}
יא כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת-הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים:  אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ, אֶלֶף כָּסֶף.  יב כַּרְמִי שֶׁלִּי, לְפָנָי; הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ.  יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ–הַשְׁמִיעִנִי.  יד בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים–עַל, הָרֵי בְשָׂמִים

תפילה שאומרים לאחר אמירת שיר השירים

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁבִּזְכוּת שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרִיתִי וְלָמַדְתִּי שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בִּזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וּבִזְכוּת אוֹתִיּוֹתָיו וּבִזְכוּת נְקֻדּוֹתָיו וּבִזְכוּת טְעָמָיו וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו וְצֵרוּפָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַנּוֹרָאִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוּ שְׁעַת רַחֲמִים שְׁעַת הַקְשָׁבָה שְׁעַת הַאֲזָנָה וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ נַעְתִּיר לְךָ וְהֵעָתֶר לָנוּ שֶׁיִּהְיֶה עוֹלֶה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת וְלִמּוּד שִׁיר הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בּוֹ בְכָל תְּנָאָיו וְנִזְכֶּה לְמָקוֹם שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִשָּׁם וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל מַה שֶּׁמּוּטָל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר וְלִהְיוֹת מִן הָעוֹלִים וְהַזּוֹכִים לָעוֹלָם הַבָּא עִם שְׁאָר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ וְאִמְרֵי פִינוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעְבָּדֵינוּ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וּמֵעָפָר תְּקִימֵנוּ וּמֵאַשְׁפּוֹת דַּלּוּתֵנוּ תְּרוֹמְמֵנוּ וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשֶׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן

קטע מאת : סידור תפילה

 

 

HOME  עמוד הבית

Wien, 1934 : Der Fluch Chaim Nachman Bialik’s

Aus : Die Wahrheit, 4.1.1935, Seite 4 ( Freimann- Sammlung, Uni-Bibliothek Frankfurt ):

 

image

Weiterlesen : Die Wahrheit

Chaim Nachman Bialik ( Wikipedia )

חיים נחמן ביאליק ויקיפדיה

שירים שנכתבו ע”י חיים נחמן ביאליק

 

HOME

רגע של עברית : ח.נ. ביאליק – בשל תפוח

ח.נ.ביאליק :  בשל תפוח

התאבו דעת בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח,
כי אין יודע נתיב הרוח
זה כבר ידוע עתה באתי,
להביא ראיה מאהבתי
ואני – התדעו בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח.
לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים,
ובתוך הפרדס בריכת מים,
מפכים חרש שוקטים, ברים
כמים גנובים, כיין סתרים.
לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים.
ויהי היום בעלות הקיץ
,
כחום היום, היום הבהיר,
ואני עם פנינה שארתי
לשוח אל הגן יצאתי,
היא עלמה רכה, ואני איש צעיר,
ונצחק יחדיו לרוח קיץ,
כחום היום, היום הבהיר.
ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי,
פיזזנו שרנו ונהי כילדים,
וכמו התערבו בשמחתי,
גם בני השיר ופרי המגדים,
ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי.
ובקול ענות “פי פי ציף ציף”,
מבין עפאים כנפי רננים,
בשפה בלולה ישוררו,
גם מעי המו זמיר עדנים,
ופזמון חדש יעוררו,
ובקול ענות: גם “פי” – גם “ציף”
תפצחנה סביב כנפי רננים.
וכרגע שבה ובימינה
תפוח גדול צח – ואדום,
ותטעם מינהו, ותברני
מידה מן החצי השני
אני פערתי פה ואדום
והיא עומדת ובימינה
פלח תפוח צח ואדום
ובמחשוף לבנת התפוח
הכירה שני עקבות שינה,
וירח אפי ריח פנינה
אך ריחה ריחה השכירני
וכיין מתוק עברני
לבבי פג לא קם בי רוח
מאז מאז לי היתה פנינה.

בשל תפוח – וידאו ( YouTube )

ראו גם : בית ביאליק

              כפר ביאליק

             קריית ביאליק

HOME

Rabbi Meir ben Yitzchak – רבי מאיר בר’ יצחק – Akadamut – אַקְדָמוּת – religiöse Poesie zu Shavuot

In aschkenasischen  Synagogen wird während des Morgengebets ( Schacharit ) am 1. Tag von Schavuot ( 6.Sivan) das poetische Gebet “ Akadamut” (אַקְדָמוּת ) ,  oft im Wechselgesang Kantor – Gemeinde, vorgetragen  . “ Akdamut “ , nach der Überlieferung im 11. Jahrhundert d.Z. von Rabbi Meir ben Yitzchak (רבי מאיר בר’ יצחק ) in aramäischer Sprache verfasst , erzählt in poetischer Weise von G-ttes Erschaffung der diesseitigen Welt und der Welt, die da kommen wird. Die Anfangsbuchstaben der ersten 22  Verse entsprechen der Reihenfolge des hebräischen Alphabets. Jeder Absatz endet mit “TA” (ת,א ),  diese beiden Lettern , der erste und der letzte Buchstabe des hebräischen Alphabets , stehen symbolisch für die ganze Torah und  dafür, dass das Lernen der Torah kein Ende hat . Da der aramäische Text als schwer verständlich gilt, wird in manchen Gebetbüchern parallel  die Übersetzung in  Hebräisch gedruckt, siehe תרגום לעברית  weiter unten :

אַקְדָמוּת מִילִאין, וְשָׁרָיוּת שׁוּתָ
אַוְלָא שָׁקִילְנָא, הַרְמָן וּרְשׁוּתָא

בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת, דְאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא
בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי, עֲדֵי לְקַשִׁשׁוּתָא

גְבוּרָן עָלְמִין לֵיה, וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא
גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא

דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא
דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא

הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָא, וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא
הָקֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי, וְכַבְּשֵׁיהּ בְּכַבְּשׁוּתָא

וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵיה, וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא
וּבְאָתָא קַלִילָא, דְלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא

זַמִין כָּל עֲבִידְתֵּיהּ, בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא
זֵהוֹר יְקָרֵיה עֲלִי, עֲלֵי כּוּרְסֵיהּ דֶּאֱשָׁתָא

חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא, לְשַׁמְשׁוּתָא
חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין, סַגִיאָה טְרָשׁוּתָא

טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין, כְּלוּל גַפֵּי שִׁתָּא
טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן, שְׁתִּיקִין בְּאַדִשְׁתָּא

יְקַבְּלוּן דֵין מִן דֵין שָׁוֵי, דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא

יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא, לִתְלוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא

כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַי, כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא
כְּרוּבִין קֳבֵל גַלְגַלִין, מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא

לְמֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין, כְּוַת גִירֵי קַשְׁתָּא
לְכָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְחִין, זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא

מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ, בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא
מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא

נְהִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא, מְקַלְסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא
נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ, לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא

סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא, וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא
סִיוּמָא דִלְעָלַם, וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעָתָא

עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא
עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא

פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ, לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא
פְּרִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ, יְחַווּן בְּשָׁעוּתָא

צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג, דְיִלְאוֹן בְּלָעוּתָא
צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל, וְהַנְיָא בָּעוּתָא

קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא, בְּתָגָא בִּשְׁבוּעָתָא
קֳבֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא, יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא

רְשִׁימָא הִיא גוּפָא, בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא
רְבוּתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל, קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא

שְׁבַח ריבון עַלְמָא, אֲמִירָא דַכְוָתָא
שְׁפַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ, בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא

תָּאִין וּמִתְכַּנְשִׁין, כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא
תְּמֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ, בְּעֵסֶק אַתְוָתָא

מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ, שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא
אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית, מִדוּר אַרְיְוָתָא
יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין, תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא
רְעוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ, בְּכָל אַתְרְוָתָא
בְּחָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן, קְצַת לְהוֹדָעוּתָא
יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ, בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא
רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא
רְבוּתָא דְיַעֲבֵיד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא
בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא
יְקָרֵיהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא
יְשַׁלֵם גְמֻלַיָא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא

עמ’קָתָא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא
חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא
קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵשׁ גַלְוָתָא
יְקָרֵיהּ מָטֵיל עֲלֵיהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילָותָא
גְנוּנֵיהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא
דְזֵיהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא
לְפוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא
בְּתַכְתַּקֵי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא
תְּחִימִין צדיקי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא
וְרֵיוֵיהוֹן דָמֵי, לְשָׂבְעָא חֶדְוָתָא
רְקִיעָא בְּזֵיהוֹרֵיהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא
הֲדָרָא דְלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא
וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא
בְּלָא שָׁלְטָא בֵיהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִנְתָא
מְטַיְילֵי בֵיהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא
עֲלֵיהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא
שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא
יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמוּתָא
מְנָת דִילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא

טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא
וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא
בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא
יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא
מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא
אֲרִיסְטוֹן לְצדיקי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא
מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא
נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא
וּמִתְפַּנְקִין וְרָוֵי, בְּכַסֵי רְוָיָתָא
חומר מְרַת דְמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא
זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַח דָא שִׁירָתָא
קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא
וְתִזְכּוּן דִי תֵיתְבוּן, בְּעֵילָא דָרָתָא
אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִילָי, דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא
מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא
צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא

תרגום לעברית

א ראשית הדברים ופתיחת שיח אקח תחילה הסכמה ורשות
ב בשתים ושלש שורות שאפתח בחרדה
ברשות בורא עולם ונושאו עד זקנה
ג גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן
אילו היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים

ד אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים,
ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות –
ה (את) הדר אדון השמים והשליט ביבשה,
(אשר) הקים יחידי את העולם ואין חקר ליסודותיו.
ו ובלי לאות שכללו ובלי כל חולשה
באות קלילה שאין בה ממשות.
ז הכין כל מלאכתו באלו ששת הימים,
ואור כבודו עלה על כסא של אש.
ח צבא אלף אלפים ורבבה לשרתו,
משרתים חדשים צומחים כל בקר, רבה אמונתו.
ט ועוד שרפים יוקדים כלולים בשש כנפים,
ועד שלא נתן להם הצו, ידמו בדממה.
י וקוראים זה אל זה יחד בלי איחור,
“מלא כל הארץ כבודו” ושלש קדושות.
כ קולם כקול אשר לפני שדי, כקול מים רבים,
מרימים (קולם) ברעש, כרובים לעומת אופנים,
ל לחזות בפנים מראה עין חצי הקשת,
לכל מקום שמשתלחים ממהרים בזריזות.
מ מברכים “ברוך כבוד ה’ ממקומו” בכל לשון לחישה,
ממקום בית שכינתו שלא נחוץ לחפשו.
נ המון כל צבא מרום משבחים באימה,
(את) הדר מלכותו יתגלה ויתפרש לדור ודור.
ס סדורה הקדושה אצלם. וכאשר עברה השעה
יסיימה לנצח ולא יחזור לומר אף לא לשמיטה.
ע אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים), שבקביעות
מאמירים אותו שחרית וערבית.
פ מופרשים לחלקו, לעשות לו רצונו,
נפלאות תהילותיו יספרו בכל שעה.
צ ה’ רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה,
לכן יקבל תפילתם ותועיל בקשתם.
ק קשורה (התפילה) לחיי העולמים בכתר בשבועה,
כנגד פאר התפלין של הקב”ה יושבת בקביעות.
ר רשומה היא התפילין עצמה בחכמה ובדעת
גדולתם של ישראל הקוראים את שמע.
ש משבחים ישראל את ריבון העולמים באמרות טהורות,
נאה לספר שבח ה’ בפני מלכים.
ת באים ומתכנסים המלאכים כדמות גלים,
תמהים ושואלים על עסקם באותיות התורה.
מ “מי ומי הוא אוהבך יפת המראה,
א כי למענו את סובלת במעונות אריות?
י יקרה ונאה את, אם תתערבי לשלטוננו,
ר רצונך נעשה לך בכל מקומותנו”.
ב בחכמה משיבה להם קצת להודיעם:
י “לו חכמתם הייתם יודעים ומכירים
ר מה חשיבות לגדולתכם לעומת אותו השבח,
ר הגדולה שיעשה לי כאשר תגיע הישועה.
ב בהביאו לי אורה, ואתכם תכסה בושה,
י כבודו כשיתגלה בתוקף ובגאון.
י ישלם גמול לשונאיו ולאיי הים
צ ועמקות לעם חביב ורב זכויות.
ח שמחה שלמה תבוא בהביאו את כלי המקדש הטהורים
ק לעיר ירושלים, כאשר יכנס הגלויות.
י כבודו יפרוש עליה יומם ולילה,
ג חופתו יכין בה מלווה בתשבחות.
ד בענני זוהר ופאר סוכתו,
ל לפי מעשי האדם יעשה את החופות.
בבכורסאות זהב-פז ושבע מעלות
ת מותחים הצדיקים לפני רב העלילות.
ו ובפניהם נראה שובע שמחות,
ר כרקיע בזהרו וכזיו הכוכבים.
ה הדר שאי אפשר לפרט בשפתיים,
ו ולא שמעו ולא ראו הנביאים בחזיונם.
ב עין לא ראתה בתוך גן עדן
מ (איך) מטיילים בו במחול עם השכינה.
ע עליו יצביעו: זה הוא! אבל באימה,
ש קיוינו לו בשביה באמונתו הרבה.
י נהגו עולמות כעלמות (במחול),
ם (זאת) חלקנו שמבראשית הפרישנו תרומה.
ט סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים,
וואחד באחד יסתבך ויעשה מלחמה.
ב בקרניו ינגח השור בהמות בגאותו,
י יקפץ הדג כנגדו בסנפיריו בגבורה.
ם יגש אליו בוראו בחרבו הגדולה,
א סעודה לצדיקים יתקין וארוחה.
מ מסיבים לשולחנות של כדכוד ואבני אקדח,
ן ונהרות אפרסמון נשפכים לפניהם.
ו ומתעדנים ורוים בכוסות רויה,
ח יין עסיס שמבראשית שמור ביקב.
ז צדיקים, כמו ששמעתם שבח השירה הזאת,
ק כן תהיו קבועים באותן החבורות.
ו ותזכו לשבת במעלות העליונות,
א כי תשמעו לדבריו היוצאים בהדר.
מ מרומם הוא אלוהינו בראשית ובאחרית,
ץ חפץ ורצה בנו ונתן לנו את התורה.

מקור:אנציפלופדיה יהודית

אקדמות בקול (YouTube)

Eine kommentierte  englischsprachige Übersetzung von Akdamut (Download im  PDF – Format ) –>  Rabbinical Assembly

ראו גם : שיר הכבוד

וידאו : שיר הכבוד

p.k.

HOME

הנה סנש : צנחנית ומשוררת

סיפור חיים – העמותה להנצחת שליחותה ומורשתה של חנה סנש

  השיר שלה הידוע ביותר  : הליכה לקיסריה

אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם
.

גרסה מוקדמת :

אלי אלי
שלא ייפסק לעולם
החול והים,
זמזום המים,
ברק השמים,
האמון באדם

You Tube : https://www.youtube.com/watch?v=BPm4GYdc33w

You Tube :    עפרה חזה-אלי אלי

: שיר עצוב  מאת הנה סנש

למות צעירה

למות צעירה, למות,
לא, לא רצ יתי.
לא, לא רציתי.
אהבתי את השמש החמה,
האור, השיר, ניצוץ של זוג עינייך.
ולא רציתי הרס מלחמה.
לא, לא רציתי.
לא, לא רציתי.
אך אם נגזר עליי לחיות היום,
בשפך דם, בהרס האיום,
אגיד: “ברוך השם ובעד הזכות,
לחיות ובוא תבוא שעה למות,
על אדמתך, ארצי, מולדתי”.
למות צעירה, למות

למות צעירה : https://www.youtube.com/watch?v=i7dcWHsQEl4

: אשרי הגפרור מאת הנה סנש 

אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אשרי הלהבה שבערה בסיתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.
אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות

אשרי הגפרור :  https://www.youtube.com/watch?v=ayElfntm0tQ (Video)

You Tube : הבלדה על חנה סנש — יוסי גמזו וברק עודד

HOME

רגע של עברית : ח.נ. ביאליק אלפ-בית

אלף בית

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: נחום נרדי

משה, שלמה
איש למקומו
כבר הגיעה עת!
כבר הגיעה עת
רב לשוח,
די לנוח-
נלמד אלף-בית!
נלמד אלף-בית!
אות לאות
וקו לקו,
ובינתיים
תהיה רב

אחת למעלה ואחת למטה
פסוק ראשון נלמד עתה
אלף, בית, גימל, דלת –
מי החכם הוא ימלט
שנו, שלשו,
אל תחרישו:
מי החכם הוא ימלט!
שתיים למעלה ושתיים למטה
פסוק שני נלמד עתה:
הא, וו, זין, חת –
עם הארץ חשוב כמתשנו, שלשו
אל תחרישו
עם הארץ חשוב כמת

שלוש למעלה ושלוש למטה,
פסוק שלישי נלמד עתה:
טת, יוד, כף, למד –
תחילה תילמד ואחר תלמד

שנו, שלשו, אל תחרישו:
תחילה תילמד ואחר תלמד.
ארבע למעלה וארבע למטה,
פסוק רביעי נלמד עתה:
מם, נון, סמך, עין –
אם אין תורה – קמח אין.
שנו, שלשו,
אל תחרישו:
אם אין תורה – קמח אין.

חמש למעלה וחמש למטה

פסוק חמישי נלמד עתה:
פא, צדי, קוף, ריש –
דיברי תורה משולים לאש
שנו, שלשו,
אל תחרישו:
דברי תורה משולים לאש

שש למעלה ושש למטה

פסוק אחרון נלמד עתה:
שין, תו, שין, תו –
מי שגמר הוא הרב!
שנו, שלשו,
אל תחרישו:
מי שגמר הוא הרב

אלף בית ומה שבין השיטים ח”נ ביאליק   – You Tube

HOME

רגע של עברית–ח.נ. ביאליק : אל הציפור

אֶל הַצִפּוֹר הוא שירו הראשון של חיים נחמן ביאליק שהתפרסם. השיר פורסם בשנת 1891, כאשר היה המשורר בן 19. השיר כתוב במשקל מלעילי, בהתאם להגייה האשכנזית (שבה דוברה בזמנו העברית בפי כל יהודי אשכנז). נושא השיר הוא הגעגועים לארץ ישראל, כפי שתוארו בספרות היהודית לדורותיה ובהגות הציונית בת זמנו

image

מאת : ויקיפדיה

 אל הציפור

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: עממי

image

אל הציפור –נחמה הנדל –>  YOU TUBE

p.k.

HOME

רגע של עברית : שבת המלכה

שבת המלכה

מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: פנחס מינקובסקי

החמה מראש האילנות נסתלקה
בואו ונצא לקראת שבת המלכה
הנה היא יורדת הקדושה הברוכה
ועמה מלאכים צבא שלום ומנוחה.

בואי בואי המלכה

בואי בואי המלכה

שלום עליכם, מלאכי השלום

קיבלנו פני שבת ברננה ותפילה

הביתה נשובה בלב מלא גילה
שם ערוך השולחן הנרות יאירו
כל פינות הבית יזרחו, יזהירו

שבת שלום ומברך
שבת שלום ומברך
באכם לשלום, מלאכי השלום

שבי זכה עמנו ובזיוך נא אורי
לילה ויום, אחר תעברי.
ואנחנו נכבדך בבגדי חמודות
בזמירות ותפילות ובשלוש סעודות
ובמנחה שלמה,
ובמנוחה נעמה –

ברכונו לשלום, מלאכי השלום

החמה מראש האילנות נסתלקה
בואו ונלווה את שבת המלכה
צאתך לשלום הקדושה הזכה
דעי ששת ימים אל שובך נחכה…
כן לשבת הבאה
כן לשבת הבאה
צאתך לשלום
.מלאכי השלום

יהורם גאון – שבת המלכה –YouTube

 

HOME