מאת התנך : וביום השבת

וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת
שְׁנֵי כְּבָשִׂים
בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם
לָה, לָה, לָלָלָ…
וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת
מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּמֶן
וְנִסְכּוֹ

YouTube – מקהלת רננים – וביום השבת

: במדבר פרק כח

א וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

  ב צו את-בני ישראל, ואמרת אליהם:  את-קרבני לחמי לאישיי, ריח ניחוחי, תשמרו, להקריב לי במועדו.

 ג ואמרת להם–זה האישה, אשר תקריבו ליהוה:  כבשים בני-שנה תמימים שניים ליום, עולה תמיד.

 ד את-הכבש אחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים.

 ה ועשירית האיפה סולת, למנחה, בלולה בשמן כתית, רביעית ההין.

 ו עולת, תמיד–העשויה, בהר סיניי, לריח ניחוח, אישה ליהוה.

 ז ונסכו רביעית ההין, לכבש האחד; בקודש, הסך נסך שיכר–ליהוה. 

ח ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים:  כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה, אישה ריח ניחוח ליהוה.

ט וביום, השבת–שני-כבשים בני-שנה, תמימים; ושני עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן–ונסכו.

 י עולת שבת, בשבתו, על-עולת התמיד, ונסכה.

HOME