צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ – פיוט ספרדי

צור משלו אכלנו” (או בקיצור “צור משלו“) הוא פיוט שנהוג לשיר בשבת, אשר התקבל בתפוצות ישראל ונהוג לשיר אותו בסעודות שבת. מחברו האלמוני חי, כנראה, בצפון צרפת בימי הביניים.[1]

המזמור נכתב בשיח עם ברכת המזון. שלושת הבתים הראשונים שלו הם כנגד שלוש הברכות הראשונות של הברכה, והבית הרביעי-כנגד “כוס של ברכה“, כוס יין שנוהגים לשתות אחרי הברכה.

כנראה, שהמזמור בהתחלה כלל לא נכתב על השבת אלא על ברכת המזון בכלל, אך כיוון שבימי החול אין פנאי, נהגו לשיר אותו בשבת, שאינה נזכרת בו.[2] החוקר דב סדן[3] פירש את המילים “שבענו והותרנו כדבר ה'”, שהן כנגד המן, שהרי הציווי ץמהתורה אינו על ההותרה, ואילו במן נאמר ” וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר4 ומכאן שזאת מצווה רק בשבת

מאת : ויקיפדיה

מילים: לא ידוע
לחן: עממי ספרדי-יהודי

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ
בָּרְכוּ אֱמוּנַי
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ
כִּדְבַר אֲדֹנָי.
הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ
רוֹעֵנוּ אָבִינוּ
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמוֹ
וְיֵינוֹ שָׁתִינוּ
עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ
וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ
אֵין קָדוֹשׁ כַּאֲדֹנָי.
בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה
נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה
שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ.
וּמָזוֹן וְצֵדָה
הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ
וְאֱמֶת אֲדֹנָי.
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ
עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ
עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ
זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ
וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ
יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ
רוּחַ אַפֵּינוּ
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי.
יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ
עִיר צִיּוֹן תְּמַלֵּא
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ
וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ
יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה
עַל כּוֹס יַיִן מָלֵא
כְּבִרְכַּת אֲדֹנָי.

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ – Moshe Asaf : https://www.youtube.com/watch?v=Hzz9OMXdNxQ

HOME